היסטוריית החקלאות באוקראינה
היום אוקראינה ידועה כמעצמה חקלאית. מסורתית החקלאות הייתה עיסוקם העיקרי של התושבים המקומיים עוד מהימים הקדומים .עוד לפני אלפי שנים אנשים הבינו שיש להם אוצר מתחת לרגליהם – הקרקע השחורה שהיום נחשבת להכי פורייה בעולם. כרבע מכלל הקרקע השחורה בעולם נמצא דווקא באוקראינה. זה משאב יקר מאוד שמקנה לאוקראינה יתרון תחרותי עם ניצולו ההולם.
כבר לפני אלף שנה, עוד בזמן רוס של קייב, החקלאות הייתה די מפותחת, כמובן, במסגרת רמת הפיתוח החברתי ששרר אז באיזור. באותו זמן גידלו על אדמות אוקראינה הנוכחיות חיטה, שעורה, שיפון, כוסמת ואפונה. כמו כן, עיסוקי התושבים המקומיים כללו ציד, דיג ואיסוף דבש. באיזור היו מגדלים, פרות, סוסים וכבשים. שיטות החקלאות היו די פרימיטיביות מהמבט המודרני אך היא הצליחה להאכיל את המקומיים ואיפשרה להם מסחר בתוצרת החקלאית עם השכנים. השינוי הגיע עם ההתחברות של האיזור לאימפריה הרוסית. הצאר פטר הראשון הנהיג שיטות חדשות, פרוגרסיביות יותר והביא סוגי דגנים (תירס) וירקות (תפוחי אדמה, עגבניות) שלא נראו עד אז במקומות האלו. יחד עם הדברים הטובים והמתקדמים באו גם שינויים חברתיים. רוב הכפריים נקלעו לסוג של עבדות – הם היו שייכים לבעלים מסוים ולא יכלו לעזוב את מקום מגוריהם מבלי אישורו. המצב בוטל רק בשנת 1861 וזה נתן דחף לפיתוח החקלאות באוקראינה ולמרות תיעוש המדינה המתחיל באותו זמן, רוב העובדים (עד 90%) עדיין היו מועסקים בחקלאות. בשנה האחרונה לקיום האימפריה הרוסית באוקראינה גידלו כשני שליש מכל הדגנים וייצרו 88% מכל הסוכר באימפריה.
השלב החדש בהיסטוריית החקלאות האוקראיני התחיל לאחר המהפכה של 1917 ברוסיה. מאוחר יותר אוקראינה נכנסה להרכב ברה”מ ושימשה היצרן הגדול של חיטה, דגנים אחרים ותוצרת חקלאית אחרת במדינה הענקית. בשלהי שנות העשרים סטאלין התחיל רפורמות לפיהן כל החקלאים העצמיים היו חייבים להקים ולעבור לקולחוזים – סוג של בית משק חקלאי בבעלות המדינה שמאחד חקלאים מכל הסוגים. המעבר לא נתפס בנימה טובה בקרב החקלאיים והמתנגדים הוצאו להורג או נשלחו למחנות בסיביר (עד מיליון אנשים הועברו עד אמצע שנת ה-1930). ניהול כושל של קולקטיביזציה הביא לתוצאות איומות. בשנים 1932-33 בשל הפעולות המכוונות של השלטונות רעב גדול פקד ברוסיה ואוקראינה והביא, לפי הערכות רבות, למותם של כ-6 מיליוני איש רק בשטח אוקראינה. זה היה אסון גדול המכונה גם “הולודומור” – הרעבה עד מוות. בהתחלה רבים מהשורדים ברחו לערים, אך עם הזמן השלטונות אסרו על הנפקת תעודות הזהות לחקלאים והם לא יכלו לעזוב את הכפר. באופן מוזר המדינה שהכריזה על חופש, שוויון וחברות הכניסה את מיליוני אזרחיה לסוג חדש של עבדות. יחד עם זאת השלטון הסובייטי הביא שיטות חדשות לעיבוד האדמה ומיכון התהליכים. למרות זאת אפקטיביות החקלאות נשארה ברמה נמוכה יחסית למדינות המערב.
התקופה הכי קשה בתולדות החקלאות האוקראינית הייתה בשנים 1941-45. אחרי פלישת הנאצים לשטח ברה”מ כוחות הצבא הסובייטי התחילו לסגת לרוסיה והרפובליקות האחרות. יחד איתם פונה כחצי מהרכוש החקלאי של אוקראינה. המכה השנייה הגיעה אחרי שהנאצים התחילו לסגת בשנת 1943, הם הוציאו מאוקראינה את כל מה שיכלו וכל השאר השמידו או הרעילו. כך הם הוציאו 9 מיליון טון של חיטה, 400 אלף טון של סוכר, כמיליון טון שמנים צמחיים, עשרות אלפי טרקטורים ומיליוני ראשי בקר. כמו כן, הנאצים השמידו פיזית כ-30 אלף כפרים. היקפי הייצור בענף ירדו לעשירית מהייצור בשנת 1940. בנוסף לצרות האלה, בשנים 1946-47 פקדה באוקראינה בצורת קשה וגרמה לרעב המוני במדינה שלקח את חייהם של יותר ממיליון אנשים. למרות זאת, כבר בשנת 1952 החקלאות באוקראינה עלתה על תוצאותיה של טרום המלחמה.
לאחר מותו של סטאלין השלטונות החדשים התחילו השקעה מסיבית בחקלאות בברה”מ ובמיוחד באוקראינה. פריון ותפוקת החקלאות עלו בהדרגה אך עדיין היו רחוקים מאלה במדינות המפותחות. למרות פוטנציאל החקלאות האדיר של אוקראינה, היו שנים בהן ברה”מ נאלצה לייבא חיטה ותוצרת חקלאית אחרת. בשנה האחרונה לקיומה של מעצמת העל בשם ברה”מ אוקראינה ייצרה: 51 מילון טון של דגנים (22% מכלל המיוצר בברה”מ), 17 מיליון טון של תפוחי אדמה (25%), כ-7 מיליון טון של סוכר (55%), כמיליון טון של שמנים צמחיים (33%). על מנת לסבר את האוזן, שטח הרפובליקה האוקראינית במסגרת ברה”מ היה רק 2.7% מכלל שטח המדינה המאוחדת הגדולה.
שלב חדש בפיתוח החקלאות באוקראינה נפתח עם הכרזת עצמאותה בשנת 1991. למרות הפוטנציאל הענק של חקלאות אוקראינה, הענף לא הצליח להתרומם כפי שרבים מהאוקראינים ציפו בתחילת דרכה של המדינה החדשה. המצב הכלכלי הקשה, האינפלציה הדוהרת, היעדר הרפורמות והחוסר בהשקעות בענף לא נתנו לחקלאות באוקראינה להתפתח בכיוון הנכון. החקלאים לא יכלו לקבל הלוואות כנגד שיעבוד הקרקעות שלהם, כי קרקעות לא נחשבו לסחורה. למי שכן הצליח לקבל הלוואות רמת הריביות הייתה רצחנית – 50-80% שנתי. מסיבות אלה בשנות התשעים ענף החקלאות, יחד עם התעשייה, חווה צניחה חדה. יחד עם הירידה בתשואה בכל התת-ענפים, שיעור החקלאות בתוצר המקומי של אוקראינה ירד בחצי מ-24.4% בשנת 1990 עד 12.8% בשנת 1999. היקף גידול הירקות ירד ב-85%, דגנים ב-48%, סלק סוכר ב-30%. למדינה שהייתה קודם מעצמה חקלאית והתיימרה להישאר כזאת בעתיד זאת הייתה תקופת ביזבוז הזמן והמשאבים. בעצם, אוקראינה פיספסה 10 שנים שלמות, שבהן מדינות אחרות תפסו את מקומה בשוק הסחורות החקלאיות העולמי.
בשנת 2000 הגיע המפנה. כלכלת אוקראינה בכלל וענף החקלאות בפרט יצאו מהמיתון והציגו עלייה משמעותית על רקע השנים הקודמות. באותה שנה התוצר החקלאי גדל ב-7.6% בהשוואה לשנה הקודמת. מאותו זמן ועד עכשיו מציגה החקלאות במדינה גידול מתמיד ואפילו בשנות המשבר 2008-2009 ו-2014-2015 הפגינה את חוסנה. בפועל ענף החקלאות ממשיך לשמש קטר הכלכלה עם כ-12% מהתוצר ו-40% מכלל ההכנסות מייצוא המוצרים של אוקראינה.
החקלאות באוקראינה היום
היום בענף החקלאות האוקראיני מגדלים את הדגנים הבאים: חיטה, שעורה, שיפון, תירס, כוסמת, אורז. אוקראינה נמצאת בעשירייה הפותחת של יצרני ויצואני הדגנים בעולם. בשנת 2018 היקף גידול הדגנים מכל הסוגים באוקראינה הגיע לשיא המוחלט של כל הזמנים – 70 מיליון טון ו-21 מיליון טון מתוכם יוצאו.
במקום השני אחרי הדגנים נמצא גידול תפוחי אדמה שבהם משתמשים ישירות כאוכל ובתעשיית עיבוד המזון לצרכים שונים. כמו כן, מגדלים באוקראינה ירקות ופירות רבים: גזר, סלק, עגבניות, מלפפונים, תפוחי עץ, אגסים, ענבים, דובדבנים ועוד.
מקום חשוב בענף החקלאות תופסים הגידולים התעשייתיים: סלק סוכר, חמניות, פשתן, טבק וכשותנית. בזכותם אוקראינה היא יצרנית ויצואנית גדולה של סוכר ושמן חמניות. כך בשנת 2018 יוצרו באוקראינה 1.82 מיליון טון של סוכר (כשליש הלך ליצוא) ו-5.9 מיליון טון של שמן חמניות (90% מיוצא). בייצור שמן חמניות אוקראינה נמצאת במקום הראשון בעולם עם שיעור של 32% וביצוא השיעור עוד יותר גבוה – 55% מכלל העולם.
בשנת 2018 סך כל היצוא של תוצרת חקלאית של אוקראינה הסתכם ב-18.8 מיליארד דולר. מדינות האיחוד האירופי תפסו מקום ראשון ביצוא האוקראיני עם חלק של 32.4%. בשנת 2018 יצוא אוקראינה לישראל הסתכם בכ-800 מיליון דולר וכ-60% ממנו הייתה תוצרת חקלאית ומזון מעובד.
בינואר 2019 נחתם הסכם סחר חופשי בין ישראל לאוקראינה, שעשוי להביא לגידול ניכר במסחר בין שתי המדינות.
מבנה ענף החקלאות בשנת 2018 
ענף עיבוד המזון באוקראינה
היסטוריית ענף עיבוד המזון התעשייתי באוקראינה החלה בתחילת המאה התשע עשרה עם בניית מפעל ראשון לייצור סוכר. כעבור כמה עשרות שנים בכל אוקראינה פעלו עשרות מפעלים כאלה. כמו כן, באיזורים רבים התחילו לבנות מפעלים לייצור כהלים ומסחטות שמן חמניות. בשנת 1913, רגע לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, באוקראינה פעלו 203 מפעלי סוכר (מתוך 242 סך הכל באימפריה הרוסית), 218 מבשלות בירה (מתוך 628 סך הכל) וכ-2000 מסחטות שמן קטנות. ענפי הבשר והחלב היו מפותחים חלש יחסית והיו מיוצגים על ידי מפעלים קטנים.
עם קום ברה”מ כל המפעלים ובתי חרושת עברו לבעלות המדינה. השלטונות הסובייטיים העבירו את הענף למסלול תעשייתי שבו רוב ייצור המזון התבצע במפעלים גדולים. בשנת 1940 שיעור ייצור הסוכר באוקראינה היה 73%, שמנים צמחיים 19%, בשר ומוצריו 19%, שמורים 31% וקונדיטוריה 24% מכלל הייצור בברה”מ. הענף ניזוק קשות בזמן הכיבוש הנאצי אך הצליח לחדש את התפוקה שלו בשנים ספורות אחרי המלחמה. בשנת 1979 ענף עיבוד המזון האוקראיני ייצר: סוכר – 56%, בשר – 23%, שמנים צמחיים – 34%, חמאה – 26%, כהלים – 34% מכלל הייצור של ברה”מ.
היום ענף עיבוד המזון כולל כ-40 תת ענפים ובו פועלות יותר מ-5000 חברות. בשנת 2018 היקף הייצור של הענף היה כ-18 מיליארד דולר.
מבנה ענף עיבוד המזון באוקראינה 