כלכלת אוקראינה

כלכלת אוקראינה המודרנית היא במידה רבה נחלת כלכלת הרפובליקה הסובייטית שחדלה להתקיים בשנת 1991. בהיותה רפובליקה בהרכב ברה”מ היא תרמה כ-18% לתוצר המעצמה. יותר מכך, בענפים מסוימים היא הצליחה להגיע ל-50% ומעלה בתרומה לתוצר ברה”מ .

באוקראינה הסוציאליסטית היו מפותחים ענפים הבאים: כריית פחם, עפרת ברזל, מנגן ומתכות אחרות, הפקת נפט וגז, ייצור פלדה, אלומיניום, טיטן, מוצרי כימיה, חקלאות בכלל וגידול דגנים בפרט. בשנת 1990 חקלאות אוקראינה הייתה אחראית להיקף של כ-22% מכלל קטיף הדגנים בזמן ששטחה היווה רק 2.7% משטח ברה”מ. באוקראינה היו ממוקמים מפעלים ייחודיים לייצור מטוסים ומשגרי חלליות ולוויינים. בשטח המדינה נבנו 13 כורים גרעיניים (40% מכלל ברה”מ), שייצאו 90% מסך החשמל המיוצר.

היסטוריה

במאה התשע עשרה המדינה הייתה בעיקר חקלאית עם תעשייה חלשה למדי. אך עם גילוי עתודות פחם גדולות באיזור דונבאס החל התפתח ענף הכרייה ומאוחר יותר ענף המתכות עם מציאת עתודות עצומות של עפרת במזרח אוקראינה. השילוב בין ענף הפחם והמתכות נתן דחף חזק לפיתוח האיזור כתעשייתי. יחד עם זאת, באמצע המאה התשע עשרה התגלו עתודות גדולות של נפט במערב המדינה שבאותו זמן היה תחת שליטת פולין. בשנת 1909 כ-5% מכלל הפקת הנפט בעולם התבצע בבוריסלב – עיירה קטנה במחוז לביב. מעניין שרוב העובדים בתעשיית הפקת הנפט בבוריסלב היו יהודים, בשנת 1880 שיעור היהודים בעיירה היה ברמה של 62% מכלל האוכלוסייה.

אחרי המהפכה ברוסיה בשנת 1917 ועם קום ברה”מ בשנת 1922, המדינה הצעירה הייתה זקוקה למשאבים של אוקראינה. בשנות השלושים סטאלין הכריז מדיניות התיעוש המהיר ועוד פעם התפקיד העיקרי בתהליך שיחקה תעשיית אוקראינה. בשנות 1932-33 פעולות מכוונות של השלטונות הסובייטיים גרמו לרעב באיזורים רבים ברוסיה ואוקראינה. התקופה ההיא ידוע בשם “הולודומור” – הרעבה עד מוות. לפי עדויות רבות, זה היה רצח עם שהביא למוות של מיליוני כפריים. הרבה אנשים מאלה ששרדו עברו לערים על מנת לשרוד והוסיפו לתהליכי האורבניזציה והתיעוש. בשלהי שנות השלושים אוקראינה הייתה מדינה מתועשת עם כלכלה השנייה בברה”מ אחרי רוסיה. בשנת 1940 אוקראינה הייתה במקום השני באירופה לפי ייצור מכוניות (אחרי אנגליה) ובמקום השני לפי ייצור יצקת (אחרי גרמניה). כמובן, פוטנציאל כזה משך את תשומת ליבם של הנאצים בגרמניה והם בנו על כיבוש מהיר של אוקראינה על מנת להשאיר את ברה”מ בלי משאבים. אומנם הגרמנים הצליחו לכבוש את אוקראינה אך זה לא עזר להם לנצח במלחמה.

אחרי המלחמה כלכלת אוקראינה ותעשייתה היו נהרסות כליל. רק 26% מהפוטנציאל התעשייתי שלה היה עדיין פעיל. לרמות הטרום מלחמה תעשיית אוקראינה חזרה כבר בשנת 1950 ובשנים הבאות המשיכה לשחק תפקיד חשוב בכלכלת ברה”מ.

להתפתחות התעשייתית היה גם הצד האפל. מספר מפעלים המזהמים את הסביבה הגיע ל-1000, ב-100 ערים זיהום אוויר ומים חרג מהנורמה ב-60 פעמים. וכמובן כולם זוכרים את האסון הגדול ביותר בתולדות האנושות – צ’רנוביל. לפי הערכות המומחים, מספר הקורבנות, שמתו כתוצאה מהזיהום הרדיואקטיבי והמחלות שנגרמו ממנו, הגיע למיליון איש. עד עכשיו קיים שטח סגור למגורים מסביב לכור בגודל של מדינת ישראל כולה. היום השטח הפך לאטרקציה לאוהבי אקסטרים והרפתקאות. ליתר ביטחון מומלץ להגיע לשם בטיול מאורגן עם מדריך מנוסה צמוד.

מאז קריסת ברה”מ וקום המדינה העצמאית בשנת 1991, רמת החיים במדינה הידרדרה חזק. מיד לאחר הכרזת העצמאות המדינה נכנסה לתקופה קשה במיוחד. בשנות התשעים המדינה עברה תקופה ממושכת של היפר אינפלציה ורפורמות כושלות. ניסיון הפרטת הרכוש הממשלתי שהתיימר אך לא הצליח ליצור שכבת עסקים בינוניים, אלא ריכז משאבים אדירים בידי אנשים בודדים, המוכרים כאוליגרכים. אנשים אלה היו מקורבים לשלטון דרך חברות בארגונים הקומוניסטיים והצליחו לנצל את המצב לטובתם. כך באוקראינה נוצרה מערכת כלכלית חסרת תחרותיות וגמישות.

עד שנת 1991 כלכלת אוקראינה צמחה בקצב טוב, אך בעשר השנים הבאות היא התגלגלה לתהום. התמ”ג ירד ב-60%(!) והקיפי הייצור התעשייתי ב-50%. במאה העשרים לא היה מקרה דומה במדינה כלשהי בעולם בזמן השלום. כך בשנת 1990 אוקראינה ייצרה 51 מיליוני טון פלדה וב-1996 רק 22 מיליוני טון. לא היה ענף בכלכלה שלא נפגע בשנות התשעים. רק בשנת 2000 נראו הסימנים להתאוששות התעשייה והכלכלה. עד שנת 2008 הכלכלה צמחה בקצב מהיר ואוקראינה החזירה את המקום שלה בייצור ויצוא של מוצרים רבים. המשבר הפיננסי הוריד מקצת את ההילוך, אך עדיין הכלכלה הייתה במצב מספק. המכה החזקה הגיעה בשנת 2014 לאחר סיפוח קרים ואובדן חלק ניכר מהפוטנציאל התעשייתי בדונבאס. מכרות פחם ומפעלי פלדה וכימיה רבים בבת אחת יצאו מהשליטה האוקראינית. כמו כן, מפעלים רבים נמצאים קרוב לקו העימות וזה פוגע בתפקודם התקין.

מצב המשק היום

בשנות האלפיים המצב השתפר אך עדיין הכלכלה אפילו לא התקרבה להישגי העבר. המספרים מדברים בעד עצמם: התמ”ג בשנה האחרונה במסגרת ברה”מ היה 188 מיליארד דולר, ואילו לאחר 25 שנות עצמאותה בשנת 2016 – רק 124 מיליארד דולר (במחירי 2010). לדוגמא, התמ”ג של ישראל בשנת 1991 היה 59 מיליארד דולר, ובשנת 2016 הוא הגיע ל-319 מיליארד דולר. במילים אחרות, כלכלת ישראל דאז הייתה רק 31% מהמקבילה באוקראינה הסובייטית, ולאחר 25 שנה הכל התהפך – עכשיו כלכלת אוקראינה מהווה רק 39% מכלכלת ישראל.

הסיבות להידרדרות המצב בכלכלה רבות: הפרטה כושלת, חוסר רצון או יכולת להשתחרר מהעבר הסובייטי, שיטת סבסוד שגויה של שכבות האוכלוסייה החלשות, מערכות בריאות והשכלה מיושנות, חוסר הגדרת פרדיגמה של המערכת הכלכלית, ובזמן האחרון – אובדן שטח ניכר עם פוטנציאל תעשייתי גבוה, שכמעט הפיל את אוקראינה על הקרשים.

סך הכל איבדה אוקראינה כ-7% משטחה וכ-13% מכלל האוכלוסייה. מספר האנשים החיים באוקראינה ירד מ-52 מיליון איש בשנת 1991 ל-42 (בלי חצי האי קרים, לפי הסטטיסטיקה הרשמית) בשנת 2016, ובפועל הוא נמוך יותר – רק 38 מיליון, בערך 4 מיליון איש מתגוררים בשטח הלא מבוקר על ידי שלטונות אוקראינה.

באופן כללי, אוקראינה איבדה עד 17% מהתוצר שלה כתוצאה מסיפוח קרים, שטח במזרח ומלחמה מתמשכת. בין הענפים והמשאבים שתרמו פעם ועכשיו לא זמינים: עתודות הגז העצומות בחופי הים השחור ליד קרים, פלטפורמות להפקת הגז (בעלות של כ-800 מיליון דולר), תעשיות פלדה, פחם, טיטניום וכימיה. חוץ מהפסדים ישירים ישנן השפעות עקיפות של הסיפוח והסכסוך בדונבאס: אובדן שליטה על המעבר לים אזוב גורם מדי יום להפסדים גדולים ליצואני חיטה ופלדה שספינותיהם עושות את דרכם מנמל בים אזוב מריאופול לצרכנים בכל העולם.

בכל זאת, לא הכל גרוע. אוקראינה הצליחה לייצב את המצב בזירה הבטחונית והכלכלית, לצמצם את הקשרים עם רוסיה ולנווט את היצוא שלה לאירופה במקום רוסיה ובכך קרעה את תלות ארוכת השנים בשכנתה הצפונית. אם תמ”ג אוקראינה איבד בשנים 2014-2105 כ-17% מערכו הקודם, כבר בשנים הבאות הוא עבר לעליה של 2.5-3% במונחים שנתיים. לא מרשים במיוחד, אך בהתחשב במצב הנוכחי כלכלת אוקראינה מפגינה כושר עמידה מצוין מול האתגרים הרבים.

מבנה כלכלת אוקראינה 

תעשיית אוקראינה

ענף האנרגיה

בעבר באוקראינה היו עתודות גדולות של גז, נפט ופחם. היא הייתה הספקית הגדולה של המינרלים בברה”מ עד שהתגלו עתודות עצומות ברוסיה. בתקופת ברה”מ תיעוש מהיר של שטח המדינה הביא למיצוי העתודות. היום אוקראינה מייבאת גז, נפט ודלקים ומכרות הפחם הגדולים שלה נמצאים בשטח הלא מבוקר על ידי הממשלה.

ענף האנרגיה של אוקראינה מורכב מתת-ענפים: כריית פחם, הפקת נפט וגז וייצור חשמל. בעבר הפיקו נפט וכרו פחם במערב המדינה אך עם הזמן העתודות שם אזלו. היום האיזור העיקרי של כריית הפחם באוקראינה הוא דונבאס. החל משנת 2014 חלק ניכר של מכרות הפחם בדונבאס עבר ל”רפובליקות העממיות” הלא מוכרות והספקת הפחם לתחנות הכוח ומפעלי המתכות באוקראינה שובשה. לכן היום אוקראינה רוכשת היקפים מסוימים של פחם מדרום אפריקה ומדינות אחרות. אוקראינה מפיקה כ-20 מיליארד מ”ק של גז בשנה, אך היא צרכיה כ-35, לכן היא נאלצת לייבא גז. פעם היא ייבאה מרוסיה, אך בשנים האחרונות רוב הגז מיובא ממדינות אירופה. כמו כן, אוקראינה היא יבואנית נטו של נפט ודלקים למרות שיש לה עתודות ובתי זיקוק הנפט משלה. היום באוקראינה מפיקים כ-2 מיליון טון של נפט, והצריכה השנתית היא כ-12 מיליוני טון, לכן מדי שנה היא מייבאת כ-10 מיליוני טון של נפט ודלקים. במדינה פועלים 6 בתי זיקוק נפט עם היקף פוטנציאלי של כ-50 מיליון טון לשנה, אך הם מזקקים רק רבע מההספק המירבי שלהם.

ענף החשמל

באוקראינה מייצרים חשמל בתחנות כוח גרעיניות, תרציות, הידרואלקטריות ומפיקים אותו גם ממקורות המתחדשים כמו רוח, שמש וביו גז. מסורתית רוב החשמל מיוצר בתחנות הכוח הגרעיניות. בשנת 2018 תחנות כוח מכל הסוגים ייצרו 159 טרה-ואט (פי 2.5 מייצור החשמל בישראל). בשנת שיא 1990 ייצרו באוקראינה הסובייטית כמעט 300 טרה-ואט.

התעריף הירוק

בשנת 2008 המקורבים לשלטון אנשי עסקים הצליחו להעביר חוקים חדשים המאפשרים את שיטת “התעריף הירוק” – תעריף מוגדל על חשמל המיוצר בעזרת המקורות המתחדשים: אנרגיית רוח ושמש. בהתחלה התעריף היה מאוד גבוה – 0.45 יורו לקילו-ואט. זה הביא לפריחת הבנייה של תחנות כוח רוח ושמש. היום התעריף הוא 0.17 יורו בזמן שעלות הייצור לא עולה על 0.03 יורו והחשמל המיוצר בתחנות כוח מסורתיות המדינה מוכרת לצרכנים ב-0.04 יורו. בזמן שיצרן חשמל רגיל מחכה שנים רבות להחזר על השקעתו המשקיעים בענף האנרגיה המתחדשת מחזירים את הכסף בכמה חודשים. כמובן, זה מושך משקיעים מכל העולם, אך הדבר עלול להסתיים כמו בספרד בשנת 2012 כשהמדינה נכנסה לגירעון עצום של כ-24 מיליארד יורו מול יצרני האנרגיה הירוקה. היום כ-2% מכלל החשמל באוקראינה מופק מהמקורות המתחדשים.

ענף המתכות

אחד המשאבים המהותיים של אוקראינה הוא עתודות עצומות של עפרת ברזל ומתכות אחרות. רובן מרוכזות באיזור קריביי ריג במחוז דניפרו ובמחוזות פולטבה וזפוריז’יה. אוקראינה נמצאת במקום הראשון בעולם לפי עתודות עפרת ברזל עם שיעור של 20% מכלל העתודות העולמיות. לפי הערכות המומחים, עתודות עפרת הברזל במדינה מוערכות ב-30 מיליארד טון שיספיק ל-100 שנה. לפי ייצור הפלדה אוקראינה נמצאת במקום העשירי בעולם. שיוער ענף המתכות בתעשיית אוקראינה הוא 16% והוא אחראי להכנסות של כ-20% מכלל יצוא המדינה.

למרות אובדן חלק מהפוטנציאל התעשייתי אוקראינה נשארת יצרנית ויצואנית גדולה של פלדה, אלומיניום, נחושת, מנגן וכו’. בשנת 2007 היקף ייצור הפלדה במדינה הגיע לשיא – 43 מיליוני טון (7.5% מכלל הייצור העולמי) ולאחר המשבר הפיננסי הסתמנה מגמת ירידה שנמשכת עד היום. בשנת 2018 יצרו רק 18.4 מיליוני טון, וכ-80% מהם הלכו ליצוא. בחמשת שנים האחרונות ירד יצוא המתכות ביותר מ-50%.

ענף הכימיה

באוקראינה קיימת תעשיית כימיה מפותחת. במפעליה מייצרים דשנים, גומי ופלסטיקים ומוצרים מהם, צבעים, סיבים סינטטיים, חומצות, סודה, חומרי הדברה ואמוניה. מכיוון שהתעשייה מתבססת על צריכת גז טבעי שמחירו עלה משמעותית בשנים האחרונות, ענף הכימיה נפגע חזק. היקף הייצור שלו ירד ביותר מחצי והיום מסתכם בכ-3 מיליארד דולר לשנה.

תעשיית המכונות

במדינה מייצרים מכוניות, משאיות, טרקטורים, קטרים, קרונות, ספינות, מטוסים, מסוקים, משגרי חלליות ולוויינים, טנקים, ציוד צבאי ונשק. חלק גדול בתעשייה תופס ייצור חלקי חילוף למכוניות ומנועים למטוסים.

ענף החקלאות

אחרי שאיבדה חלק ניכר מהתעשייה שלה פונה אוקראינה למשאבים היקרים שלה ביותר – קרקע פורייה ואנשים משכילים וחרוצים. בזמן האחרון צוברת תאוצה תופעת מעבר המדינה מתיעוש לחקלאות. דחף חשוב בעניין זה נתן יצוא תוצרת חקלאית לאירופה במקום רוסיה. כידוע, הדרישות לאיכות המוצרים באירופה גבוהה יותר וזה מחייב לעבוד בתקנים קשוחים יותר שדורש בתורו הטמעת גישות וטכנולוגיות חדשות. כך שעיני החברות בתחום החקלאות נשואות עכשיו למדינות המפותחות על מנת למשוך השקעות וטכנולוגיות. למשל, חברות מאזור הדרום והמזרח של אוקראינה – שטח עם אקלים יבש – ששות להטמיע את השיטות של ישראל בתחום ההשקיה.

באוקראינה מגדלים דגנים, סלק סוכר, סויה, חמניות, תפוחי אדמה, גזר וכו. חלק ניכר מהגידולים הולך ליצוא. בשנת 2018 יבול הדגנים באוקראינה הגיע לשיא של 70 מיליון טון. בדירוג יצואני החיטה העולמי אוקראינה נמצאת במקום השישי, אחרי ענקיות: ארה”ב, איחוד האירופאי, קנדה, רוסיה ואוסטרליה. פוטנציאל ענף החקלאות עדיין רחוק ממיצוי.

עכשיו כולם מצפים לחקיקת חוק חדש שיאפשר מסחר בקרקעות. עם כניסתו לתוקף הקרקעות באוקראינה תהיו זמינות להשקעה ישירה כנכס. זה בהחלט יביא משקיעים מכל העולם לענף החקלאות במדינה.

ענף העץ

כ-16% מכלל שטח אוקראינה תופסים יערות. עיקר השטח המכוסה ביערות נמצא בצפון מערב המדינה. רוב העצים הגדלים באוקראינה הוא משני סוגים: אורן (33%) ואלון (24%). עתודות העץ שניתן להשתמש בהן לצורכי השימוש התעשייתי הן כ-2 מיליארד מ”ק. זה משאב יקר ובמשך זמן רב אוקראינה ייצאה אותו למדינות אחרות, בעיקר בתור עץ גולמי לא מעובד. בגלל זה בתי חרושת באוקראינה סבלו מחוסר בעתודות העץ והמחירים המופקעים על ידי הסוחרים-יצואנים. לפני כמה שנים הממשלה הטילה איסור על יצוא עץ גולמי ובכך תמכה בתעשיית הרהיטים במדינה. רבים שמעו על רהיטים מעץ מלא מרומניה, פולין וצ’כיה, אך באוקראינה קיימים מפעלי רהיטים לא פחות טובים.

בשנים האחרונות יצוא הרהיטים הוסב מרוסיה ומדינות חבר העמים לאירופה. כך היצוא לאירופה גדל מ-22% ל-65% בשלוש שנים. היקף היצוא של ענף הרהיטים נמצא ברמה של חצי מיליארד דולר שפחות בהרבה מ-7 מיליארד דולר של פולין השכנה. מצד שני, ההשוואה מראה כי לאוקראינה ישנו פוטנציאל גדול בענף העץ והרהיטים.

ענף ההייטק

ענף חדש יחסית בכלכלת אוקרינה הוא הייטק שמתפתח במהירות מסחררת. לפני 10 שנים יצוא שירותי חברות ההייטק במדינה הניב רק 473 מיליון דולר, ובשנת 2018 הוא הגיע למספר מרשים של לכ-3.8 מיליארד דולר – עלייה של 700% על פני עשר שנים! זה עדיין רחוק מפולין השכנה (כ-16 מיליארד דולר), אך קצב הצמיחה מרשים ואוקראינה כבר השאירה מאחוריה את רוסיה ורומניה בתחום מיקור החוץ. יותר מכך, לפי מספר הפרילנסרים אוקראינה נמצאת במקום השביעי בדירוג העולמי. חשוב לציין כי ענף ההייטק הוא היחידי במשק האוקראיני שמציג עלייה משנת 2013 .

מערכת הבנקאות

הבנק המרכזי של אוקראינה הוא גוף עצמאי לפי החוק. נכון להיום יתרות הבנק נמצאות ברמה של כ-20 מיליארד דולר (בישראל – 118 מיליארד דולר). ענף הבנקאות מאופיין בשיעור השתתפות גבוה של המדינה – כ-53% מכלל נכסי המערכת הבנקאית. ל-17% מהבנקים באוקראינה בעלות זרה. משנת 2013 הבנק המרכזי הורה לסגור כ-100 בנקים, שגרם לפיטורים של יותר מ-40 אלף מומחים בענף הפיננסי. עד עכשיו קרן ביטוח הפיקדונות מממשת את רכושם של הבנקים שפשטו רגל. בין הנכסים שעומדים למכירה: דירות, משרדים, מלונות, מכוניות ואפילו קניונים שלמים בשלבי בנייה מתקדמים. רוב הנכסים מוצא במחיר התחלתי גבוה, אך בפועל נמכר בהנחות מהותיות.

השקעות החוץ

בשנת 2018 השקעות חוץ במדינה הסתכמו ב-2.5 מיליארד דולר. הענפים המועדפים למשקיעים היו חקלאות, הייטק, תעשייה ונדל”ן. המקסימום בהשקעות הזרות הושג בשנת 2008 – כמעט 11 מיליארד דולר והמינימום בשנת 2014 – רק 400 מיליון דולר.

תיירות הפנים

בזמנים הסובייטיים אוקראינים נדירים יצאו לנפוש בחו”ל. לאלה שכן הצליחו, היעדים לא היו מפתיעים במגוון: בולגריה, רומניה, צ’כיה. בתוך ברה”מ רוב הנופשים היו נוסעים לעיירות הנופש של הים השחור לגרוזיה ואוקראינה כולל קרים. בתחילת שנות האלפיים גילו האוקראינים שאפשר לנפוש בחו”ל. רבבות התיירים טסו לתורכיה ומצריים שאותן התיירים העדיפו על פני קרים והים השחור בגלל המחיר ואיכות השירות. כבר משנת 2014 זרם התיירים שקודם נפשו בקרים הופנה לתוך המדינה: אודסה ומישור החוף. בנוסף, בשל הפיחות החזק במטבע המקומי והירידה ברמת החיים, ירד מספר תיירים היוצאים לחו”ל בכ-30% ואילו מספר תיירי הפנים עלה ב-60%. כך תיירות הפנים קיבלה חיים חדשים. הכיוונים העיקריים של תיירות הפנים באוקראינה הם: בקיץ – נופש בים השחור (בעיקר אודסה והסביבה), בחורף – הרי הקרפטים, ובכל עונה – לביב כעיר תיירותית עם ארכיטקטורה מהממת, אטרקציות רבות ומסעדות מקוריות. כמו כן, מתפתח באוקראינה סוג של תיירות אקולוגית בכפרים עם אוויר צח, אוכל אורגני, לינה בצימרים, דיג וציד.

*כל התמונות בעמוד זה נלקחו ממקורות פתוחים באינטרנט. כל הזכויות על התמונות שייכות לבעליהן.